Here is another letter I wrote on the 8th of April, '06. I'm not gonna translate it right now because it's really long. Neither of these did I ever send to the intended.
כי אני לא חושבת שתבין שזה לא שאני חוזרת לזה עכשיו. סה"כ אני יודעת שזה לא נתן לי את מה שאני צריכה ואם מתישהוא אני כן אחזור לזה, זה יהיה ממקום מאד שונה. זה יהיה ממקום של שלימות עם זה. מקום של לדעת שזאת באמת האמת. אבל בינתיים, אני מאד מזדהה איתך כשאתה אומר שכל החוקים האילו ממש לא מדברים אליך. קשה לי לכתוב את זה אבל זה נכון. אני גם לא רואה איך קידוש בשישי בערב מוסיף אור בעולם. אם כן אבין יום אחד את העומק של זה, אני בטח כן אתחיל שוב לעשות את זה. אני די בטוחה שגם אתה (כי אם משהוא נראה לך אמת, כנראה שזה מה שתרצה לעשות) אבל בינתיים, זה לא קורה. וחשוב לי שארגיש שאני יכולה לשתף אותך במשבות הרוחניות שלי. יש לי תחושה מאד חזקה שאולי זה יהיה לך מאד קשה. לא יודעת...
אני צריכה שתבין שבאופן כללי, אני מרגישה את הצורך לשתף אותך במחשבות שלי הרוחניות. זה לא בא ממקום של לנסות לשכנע אותך (זה שטויות אם זה כן בא משם כי אני לא משוכנעת כמעט בכלום בעצמי!). אבל לפעמים איתך אני לא מרגישה נוח לעשות את זה. אני מנחשת למה זה ככה למרות שלא אכתוב על זה כאן.
לאט -
לזכור שבאמת אנחנו לא יכולים להבין אחד את השני. אנחנו כל כך שונים (למרות שאנחנו כל כך דומים) ופשוט צריך להמשיך לנסות ולנסות. לתקשר המון. פתיחות.
בקשר לזה שחשבתי שאני מגעילה. אני חושבת שיש 2 סיבות שאני דואגת בקשר לזה. קודם כל, כל כך שמחנו שאנחנו כאילו פתוחים אחד עם השני אבל זה גרם כבר להמון כאב ואני מפחדת שאולי אנחנו פתוחים מדי כי אני לא רוצה לפגוע בך. מצד שני, בדרך כלל כשאני משתפת אותך במחשבות שלי, במיוחד כשזה משהוא שאני יודעת שאולי יהיה לך קשה, אני עושה את זה בכל זאת בגלל שאני מרגישה את הצורך לעשות זאת. אז השאלה היא מתי הפתיחות היא מוגזמת? אני באמת רוצה להיות פתוחה איתך אבל אני יודעת שיש דברים שבאמת יכולים לפגוע בך. כמעט ישר אמרת לי (באחד האימיילים הראשונים) שהכי חשוב לך שאהיה פתוחה, יותר מאשר לדאוג אם אפגע בך. באמת כך? זה באמת גורם להמון בלאגן וזה מאד מוקדם בקשר שלנו...
defensiveness maybe is stopping us from understanding each other. and fear
when are we going out?
QE
No comments:
Post a Comment